פסק-דין בתיק ע"א 5396/04

: | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
5396-04
7.2.2005
בפני :
1. מ' גל
2. צ' זילברטל
3. מ' מזרחי


- נגד -
:
1. לאה כהן
2. סלח כהן

עו"ד ב' כפיר
:
1. אריה פרשטנידג
2. סוזן פרשטנידג

עו"ד מ' מקייס
פסק-דין

1.        הצדדים בערעור זה מתגוררים בשכנות ולנוכח חילוקי דעות ביניהם, באשר לזכויות בחלק משטח החצר, הגישו המערערים תובענה לפני המפקח על רישום המקרקעין בירושלים (כב' המפקח פ' לוי). לטענתם, המשיבים מחזיקים שלא כדין ובניגוד לרישומים בפנקס רישום המקרקעין שטח של גינה המוצמד לדירתם. עוד תבעו בנושאים שונים, הנוגעים לדרך השימוש של המשיבים בנכס שלהם.

           שטח המריבה שבו מדובר (כ-16 מ"ר) שימש ומשמש כל העת את המשיבים. כך היה גם כאשר המערערים רכשו את דירתם כדירת יד-שנייה. ואולם בשלב מאוחר יותר הם גילו, כי באופן פורמלי השטח שבמחלוקת רשום כצמוד אל דירתם, ולא אל דירת המשיבים. בנסיבות אלו, נתגלע הסכסוך באשר לזכויות בחלקת קרקע זו והוגשה התובענה לסילוק יד.

2.        כב' המפקח קמא דחה את התובענה, זאת מבלי להכריע בשאלת הבעלות באותו שטח, בקבעו "כי אין בסיס לדרישת התובעים (המערערים) כיום לסילוק ידם של הנתבעים (המשיבים) מאותו שטח ו/או לקבל מהם דמי שימוש ראויים". הטעמים למסקנה זו התבססו על המפורט בהסכם רכישת הדירה של המערערים, כאשר הבית המשותף נרשם קודם לכן והיה באפשרותם לברר את הרישומים במדויק. לפיכך, משהצהירו המערערים שאין להם זכות ונחלה באותה חלקת קרקע, אל להם לדרוש עתה סילוק יד. המפקח הנכבד היה ער כמובן לאנומליה שנוצרה בין המצב העובדתי בשטח ובין המצב הרישומי, וכי מדובר במקרקעין מוסדרים, אולם חרף זאת העדיף את המצב בפועל והמניעות שקמה בעטיו כלפי המערערים.

3.        על-כך הוגש הערעור שלפנינו, שבו מבקשים המערערים להורות על סילוק ידם של המשיבים, שכן הכרעת הערכאה הקודמת יוצרת לטענתם זכויות מסוג מיוחד, שאינן מוכרות בחוק המקרקעין. המשיבים מצדם הגישו ערעור שכנגד, באשר לאי-פסיקת הוצאות לזכותם, בפסק-דינו של כב' המפקח.

4.        במסגרת הדיון המקדמי שהתקיים בערעור, הגיעו הצדדים לידי הסכמה כדלקמן:

"בהסכמת הצדדים ימונה על ידי בית המשפט של הערעור שמאי, שיחווה את דעתו באשר לשווי שטח המריבה נושא המחלוקת בבית-משפט קמא. למרות שמדובר במומחה מטעם בית המשפט המוסכם על הצדדים, כי בעלות שכרו ישאו המשיבים בלבד, אולם בפסק הדין יהיה רשאי בית המשפט להביא נושא זה בחשבון. המומחה יגיש את חוות-דעתו באשר לשווי שטח המריבה. בעקבות זאת יגישו המערערים סיכומי טענות קצרים בהיקף שלא יעלה על שני עמודים, לגבי הסכום שראוי לפסוק לזכותם כדי לסלק את התובענה ואת הערעור ולוותר על טענות באשר לזכויות כלשהן בשטח המריבה ולהסכמתם לכך שהבעלות בשטח המריבה היא של המשיבים. המשיבים יהיו רשאים להגיב, אף זאת בהיקף של שני עמודים ולאחר מכן בית המשפט יתן את פסק-דינו, בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט, כאשר הוא יקבע את הסכום שעל המשיבים יהיה לשלם למערערים ובלבד שהסכום לא יעלה על שווי החלקה בהתאם לקביעת המומחה (לא כולל עלויות והוצאות). משיינתן פסק הדין, יהווה הדבר מחסום סופי כלפי המערערים בטענותיהם מול המשיבים, באשר לזכויות בחלקת המריבה ומבחינת הצדדים ייחשבו המשיבים כבעלי הזכויות בחלקה".

5.        מכיוון שלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה, מבלי צורך למנות שמאי מומחה כאמור, מונתה על-ידי בית המשפט השמאית גב' נ' סירקיס. בחוות-דעתה מיום 3.1.05 העריכה השמאית את שווי החצר שבמחלוקת בסכום של 9,000$ (לפי ערך של 560$ למ"ר). לאחר מכן ובהתאם להסדר הדיוני, הגישו באי-כוח הצדדים את סיכומי טענותיהם, לצורך ההכרעה במחלוקת על דרך של פשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

6.        המערערים טוענים בסיכומיהם, כי יש ליתן עדיפות לרישום בפנקסי המקרקעין המוסדרים, כאשר הם רכשו את זכויותיהם בתמורה ובתום-לב. לטענתם, הם מעולם לא ויתרו על השטח שבמחלוקת וכל העת פעלו ללא לאות לסילוק יד המשיבים ממנו. המשיבים מצידם לא עשו דבר לשם תיקון רישום צו הבתים המשותפים, ומחדל זה לאורך זמן מקים כלפיהם טענת השתק. לנוכח זאת, הם עותרים לפסוק לזכותם את מלוא הפיצויים בהתאם להסדר הפשרה, דהיינו סך של 9,000$, זאת בצירוף הוצאות, שכר טרחת עורך-דין ומע"מ.

7.        המשיבים מצידם מבקשים שלא לחייב אותם בדבר, זאת מכיוון שהמערערים הצהירו כבר בעת רכישת הדירה כי ידוע להם שאין ולא יהיו להם זכויות בשטח המריבה שבמחלוקת. לטענת המשיבים, כב' המפקח קמא ביקר במקום ולכן ניתן ליתן משקל מיוחד למסקנתו לדחות את התביעה לסילוק יד, שכן גם הוא התרשם כי שטח המריבה שייך למעשה להם ולא למערערים.

8.        לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיהם בפנינו; ולאחר שעיינו היטב בחוות-דעתה של המומחית ובפסק-דינה של הערכאה הקודמת, ועל יסוד הסמכות שהוקנתה לנו להכריע את הדין בין הצדדים על דרך של פשרה, אנו פוסקים כי על המשיבים לשלם למערערים סך השווה בשקלים ל-2,000$. סכום זה כולל שכר טרחת עורך-דין. עוד יהיה על המשיבים לשלם למערערים את ההוצאות עבור תשלום אגרת בית המשפט בהליך הערעור, זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מעת ביצוע התשלום. הוצאות שכר המומחית יחולו על המשיבים.

           ניתן היום, כ"ח השבט תשס"ה (7.2.05).

        המזכירות תשלח אל באי-כוח הצדדים העתקים מפסק-דין זה.

            ש ו פ ט                            ש ו פ ט                                ש ו פ ט ת

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>